היום זה היום

החלטתי. ואני עדיין במתח נוראי. למה אני לא מסוגלת להיות שלמה ובטוחה בעצמי?
אני יודעת שכשרוצים להגשים חלום, ובעיקר כשזה חלום גדול, יש מחיר כבד שצריך לשלם. עם המון החלטות, השלכות וכו’.
אני אגשים את החלום שלי. אני אהיה ד”ר להיסטוריה. כדי לעשות את זה, אני צריכה לסיים את התיזה של תואר שני. ובשביל לכתוב אותה, אני לא יכולה לעבוד במשרה מלאה במשרד לעו”ד כעוזרת משפטית. זה לא הולך יחד.
היום. אני צריכה להתפטר. בכל מקרה אבקש חל”ת בתור התחלה. אולי יתנו לי לחזור כשאסיים עם הכתיבה? אני בספק גדול. בוודאי יעדיפו למצוא מישהי קבועה במקומי. וזה בסדר. אני לא צריכה לדאוג. זה הדבר הנכון לעשות בכל מקרה. אז אשב כמה חודשים בבית ואעסוק בכתיבה שלי. בכל מקרה בסתיו הקרוב אתחיל דוקטוראט.
או בניו יורק או כאן.
אני כל כך מקווה שיקבלו אותי לאוניברסיטת ניו יורק.
זאת תקופה מורטת עצבים, הציפייה, המתח, המרדף אחר השגת עוד ועוד מסמכים, ציונים, מכתבי המלצה, בחינות הזויות וכו’.
אני רק מקווה שהכל יסתדר…

אני חייבת לעשות את חלקי על הצד הטוב ביותר.
לעזוב את מקום העבודה זה הדבר הראשון.
היום.
מקווה שיהיה לי האומץ… פרטים בהמשך.