בוקר. כפור. אמיתי כזה. מהסוג שהיה נסבל בקלות לו בתל אביב היו הסקות ראויות כמו באירופה, למשל. אך הבטון התל אביבי הישן סופג הכל – את הכפור בחורף ואת הלהט בקיץ. כך יוצא, שלמרות המיזוג, האצבעות קופאות לי על המקלדת. למה? כי מעליי יש חלון, שלמרות שתריסיו מגולגלים מטה ככל האפשר ולמרות שזכוכיתו סגורה עם הידית העצלה, עדיין חודרת רוח קרה. לא נעים במיוחד.
זה הבוקר הראשון שלי בבית. הצלחתי לצאת מהמיטה בשבע וחצי, לשתות קפה, להתרחץ, לצאת עם הכלבה ולהכין תה בכוס התרמית שלי, לאחר כך.
עברתי על כל האתרים הקבועים שלי באינטרנט, ולא נותר לי עוד אלא להתחיל לעבוד. וכמו חרשנית אמיתית אני חייבת לציין – אני קצת מתרגשת…
שיהיה בהצלחה!
